מה מתאים לארגון שלכם?

למי שאין מקום פיזי לאחסון השרתים אין הרבה ברירות, הוא זקוק לענן הציבורי, או לאחסון שרתים בחווה. למי שיש מקום פיזי לאחסון השרתים, יכול לעשות שיקול דעת בהתאם לחישובי עלות תועלת. חברה עם תקציבים נרחבים ביותר, יכולה להרשות לעצמה לשלם את מחיר השרידות והגמישות, לעומת ארגון עם תקציבים מדודים מחד, אך צריכה לשקול את נושא השליטה ופרטיות המידע.

​​

אפשר בעליות נמוכות, ליצור ענן פרטי בתוך הארגון. הענן הפרטי, בשונה מענן הציבורי מחזיק את מערך השרתים  של הארגון ללא שותפים.

הענן הפרטי מספק את הגמישות של התחברות ממקומות שונים למערכת המחשוב, כאשר בד"כ מרכז השרתים שלה באחד ממוקדי העבודה המרכזיים של הארגון.

כאן חובת שמירה על שרידות של המערכת מוטלת על איש המחשוב של הארגון, ובאחריות ההנהלה. גיבויים אל מחוץ לארגון, מערכת אל פסק למקרה של הפסקת חשמל, קו אינטרנט רחב עם קו אינטרנט נוסף למקרה של נפילת הקו הראשון, חיישני גילוי עשן ומערכת לכיבוי המבוססת על גז למקרה שריפה, בקרת טמפרטורה של  חדר השרתים, כולל מזגן מיוחד לשמירה על טמפרטורה קבועה בחדר, מעקב אחרי קבצי הדיווח של השרתים על תקלות אפשריות לצורך זיהוי מוקדם של בעיות, ומערכת אבטחת מידע מעודכנת.

לא להיבהל, העלויות הללו ברובן הן חד פעמיות, והן מתאזנות מול ההוצאה הקבועה של התחזוקה בחווה לאחר כשנתיים. לאחר מכן עלויות  ההפעלה העצמית של מערך השרתים בארגון זולות יותר באופן משמעותי יחסית לחווה, או יחסית לשרת שיתופי.

דרך אגב, אל חוות השרתים מתייחסים בעלי החווה, כעסק נדלני מניב. לכל חלל במרחב המבנה יש ערך על פי גודלו. לכן אם החלטתם למרות העליות הגבוהות יותר, להשתמש בשרותי החווה לצורך אחסון השרתים שלכם, כדאי להשקיע בשרתים דקים ככל האפשר, כדי להקטין את עלויות האחסון החודשיות.